מעמד לבן/ת זוג של ישראלי/ת מאותו מין ללא יציאה מהארץ של הזר/ה
סעיף 7 לחוק האזרחות קובע כי בני זוג של ישראלי/ת זכאים לקבל מעמד ישראלי מכח זוגיות.
אותו חוק נחקק בשנת 1952 ובאותה עת יחסים רומנטיים בין בני זוג מאותו מין היו לא-חוקיים במרבית המדינות ובכלל זה ישראל. בישראל בשלב מסוים נעשתה דה-קרימינלזציה לכל הקשור ביחסים הומוסקסואליים וכיום מדובר ביחסים חוקיים לכל דבר ועניין – אך חוק האזרחות בלשונו לא שונה.
בשל פסיקה נרחבת של בתי המשפט בהקשר השוואת זכויות הנובעות מזוגיות בין בני זוג מאותו מין ולא מאותו מין ביולוגי, נפסק גם כי בני זוג מאותו מין – שאותה עת עדיין היה כמעט בלתי אפשרי עבורם להתחתן – ושלגבי חלקם – זה עדיין המצב, יוסדר מעמדם של לא ישראלים המצויים בזוגיות עם ישראלי בן אותו מין עפ"י אותו סעיף חוק הנוגע לבני זוג של ישראלים – בנוהל נפרד של רשות האוכלוסין וההגירה הקרוי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני זוג מאותו המין" – ושאינו מחייב כי בני הזוג יהיו בני אותו מין – אלא מחייב שיהיו בזוגיות ללא תעודת נישואין תקפה.
בישראל מתקיים סטטוס-קוו עוד מימי המנדט הבריטי הקובע כי נישואין בישראל מתקיימים רק בין בני אותה דת ולכן רבים, שאינם מאותה דת, פונים לנישואין בחו"ל כאלה ואחרים – חלקם ב"שלט רחוק", ללא הגעה, כיום בעיקר ב"נישואי יוטה", שהם דרך לקבל תעודת נישואין ללא יציאה מהארץ של אף אחד מבני הזוג (טקס נישואין שנערך באמצעות תוכנת ה"זום" במדינת יוטה בארה"ב). החריג לכלל הינו קיום טקסי נישואין בין מוסלמים ולא מוסלמים (טקס שניתן לקיים מבחינת חוקי הדין הדתי המוסלמיים, שאין בהם חיוב שכזה – אך לא בבי"ד שרעי בישראל).
הנוהל הידוע כ"נוהל חיים משותפים" או "נוהל ידועים בציבור" קובע "הליך מדורג" לקבלת מעמד ישראלי עבור בני זוג של ישראלים מבלי שבני הזוג התחתנו. הנוהל מחייב הגשת כל המסמכים הרלוונטיים להליך המדורג מלבד תעודת נישואין – שהרי לא ניתן לקדם הליך דרכו כשבני הזוג נשואים (במקרה זה, הם מופנים ל"נוהל נשואים" של רשות האוכלוסין וההגירה). השוני הוא בכך שההליך לוקח במהותו כשנתיים יותר – בהליך מדורג בתחילת ההליך מקבל הזר/ה אשרת ב/1 המקנה מעמד של "עובד זר" למשך כחצי שנה/שנה לרוב; לפי נוהל חיים משותפים, על הזר לחדש אשרת ב/1 במשך כ-3 שנים טרם יקבל אשרת א/5 – "תושב ארעי" – שהיא תעודת זהות זמנית, שמחדשים מדי שנה או שנתיים ומקנה זכויות אזרחיות רבות במדינת ישראל (כגון גישה לקופת חולים, אפשרות להוציא רשיון נהיגה ישראלי ועוד).
לפי גישת רשות האוכלוסין וההגירה (משרד הפנים), כשבן הזוג הזר שוהה בארץ – עליו בעקרון לצאת מהארץ טרם השלמת השלב הראשוני בהליך (הגשת מסמכים וראיונות כנות קשר) כדי "לא לקבוע עובדות בשטח", במובן זה שהרשות מבקשת "לבחון" את כנות הקשר בין הצדדים.
לעו"ד אלירן בללי הצלחות רבות בתחום המנעות מיציאה מהארץ תוך קידום הליך מדורג לבני זוג מאותו המין או שלאו; ובפועל בהנחיית עו"ד אלירן בללי, לקוחות המשרד, אם שוהים בארץ – מקדמים את הליכם בארץ מבלי לצאת ממנה לצרכי השגת מסמכים מארץ המוצא למשל או כל צורך שכזה לצרכי ההליך המדורג; או לחילופין – מגיעים לארץ כתיירים עם המסמכים ומקדמים הליכם מפה.
הדבר בהחלט אפשרי והוא אינו נובע מחוק מדינה מסוים – שכן כל ההליכים להסדרת מעמד לבן זוג זר/ה מתבססים על סעיף 7 לחוק האזרחות, שלא קובע כזה דבר. הדרישה ליציאה מהארץ לרוב מגיעה מרשות האוכלוסין וההגירה במהלך פתיחת ההליך – ואין שום צורך להסכים לה כתנאי מקדים (ניתן לפתור את הבעיה באמצעות ייצוג של עו"ד אלירן בללי, בהשתדלות מול הלשכה המטפלת או באמצעים משפטיים).
